האם מנהיגות היא תכונה מולדת ? 

האם מנהיגות היא תכונה מולדת? האם כריזמה היא רק מתנת האל? האם ניתן להכשיר מנהיג?
ואם כן, מתי ניתן להתחיל? ומהי הדרך? האם תהייה מיוחדת ושונה?

עדי הגיעה לגיל 6. כמו בכל שנה ביקשה שיערכו לה מסיבת יום הולדת. עדי, הייתה ילדה יפה, חמודה, חברותית ומקובלת בחברה. המועד נקבע ליום שישי אחר הצהריים. אמה אפתה עוגת שוקולד מקושטת, שמה נרות על העוגה, הממתקים היו מסודרים בקערות, ההפתעות היו מוכנות וכך גם המשחקים וההפעלות. עדי ציפתה למסיבה גדולה ושמחה לכל 30 ילדי הכיתה.
בשעה היעודה, הופיעו שלוש חברות בלבד. לאחר שחיכו עוד קצת, הגיעו עוד שש חברות. בסך הכול הגיעו תשע בנות. אמא של עדי, שהייתה במטבח להכנות אחרונות, הציצה אל עבר הסלון ונחרדה. רק תשעה ילדים? איזו אכזבה... מה יהיה עם הילדה? כמה עצוב... איך נוכל לנחם אותה ולפצות אותה? איפה טעינו? האם בחרנו מועד לא מתאים? האם לא הזמנו בזמן?
האם העבירה מבט מודאג אל הילדה, ציפתה לראות זוג עיניים עצובות, וכבר תכננה את נאום הנחמה. מבט נוסף על הילדה... עדי קמה ממקומה,תוך שנייה לבשה על פניה ארשת שמחה והזמינה את החברות לחצר, והחלה לנהל לעצמה את יום ההולדת.
היא קראה לחברות לקום, הודתה להן שהגיעו, ואמרה שזה ממש מקסים שהן הגיעו ועכשיו כל אחת תיהנה פי שלושה מכפי שתוכנן, כי איזה כיף זה מסיבת יום הולדת מצומצמת, ובמיוחד כי הגיעו החברות הכי מקסימות, שהיא הכי אוהבת. כולן קמו ושיתפו פעולה. זו הייתה מסיבת יום ההולדת הכי שמחה והכי חווייתית שהייתה לה עד אז. היא הייתה מאושרת...
אמא חזרה למטבח, מחייכת... איזו ילדה מדהימה. האם אני הייתי יכולה לנהוג כך? היום למדתי מבתי משהו חשוב. יש לי ילדה מנהיגה. המציאות נראית בדיוק כפי שאתה מחליט לראותה. השמחה, האכזבה או העצב - הכול עניין של החלטה...

איזה ילד נרצה לגדל? זה עניין של החלטה שיש לעשות כבר בחודשים הראשונים לחייו של הילוד. האם נרצה ילד טוב, ממושמע, הפועל לפי כללים, עונה לציפיות שלנו, כזה שיגדל להיות תלמיד טוב בבית-הספר, יקשיב למורים, ישתף אותנו בלבטיו ויקבל את דעתנו הבוגרת והמנוסה בכל ההחלטות החשובות, ילמד מקצוע טוב, ימצא שידוך טוב, יגור קרוב להורים....
או לחילופין נרצה לגדל ילד עצמאי, שלא יקבל כל מוסכמה וכלל כתכתיב, שלא תמיד יקבל 'לא' כתשובה, יתווכח, יבקש הסברים, יענה, לעתים בחוצפה, יבחר את דרכו בחיים באופן עצמאי, יגבש תפיסת עולם ייחודית לו, יחליט מה ומתי ללמוד, אם בכלל, יבחר בן/בת זוג על פי צו לבו בלבד. ובכלל, ייתן להוריו הרגשה שהם לא כל-כך חשובים והוא יודע להסתדר בעצמו. בקיצור - מנהיג ויזם.
להחלטה שכזו נודעת חשיבות רבה, שכן יש לה השפעה משמעותית על דרך גידול הילדים וחינוכם, ולגבי המחירים הנדרשים לאופן גידול כזה או אחר.

במהלך 15 החודשים הראשונים לחיי התינוק מתפקדת, מתפתחת ומתעצבת המערכת הלימבטית. התינוק מגבש את התובנות החשובות למערכת זו: באיזה עולם אני חי. האם העולם הוא מקום בטוח וטוב שנענה לצרכי ומספק לי אותם כנדרש, או שעליי להילחם כדי לשרוד. האם אני מקבל מספיק אהבה, הנאה כמענה מידי סביר לצרכים אלה, או שאצטרך להתאמץ, להילחם וללמוד להפעיל לחצים כדי לקבל את הדרוש לי. האם בעולם יש שפע והכול זמין וכל מה שאצטרך אוכל להשיג, או שהמשאבים בעולם חסרים, ועליי להילחם, לצבור, לשמור לעת הצורך (קמצנות).
בתקופה זו המענה לכל הצרכים יבוא מההורים, במיוחד מהאם, והם יעברו דרך המגע הגופני בלבד. הילד המוחזק בזרועות אימו מרגיש אם הוא בידיים יציבות ובטוחות, אוהבות, או הססניות, האם נענית האם לכל איתותיו ובקשותיו, המתבטאים בבכי. האם הצרכים הבסיסיים כמו אוכל, שתייה, חיבוק, אהבה, מוגשים בזמן, בשילוב עונג, או אי עונג, המורגש בתהליך של קונפליקט וסכסוך. בתקופה זו נוצרת שפה מיוחדת בין האם לתינוקה. האם יודעת לפרש כל סוג של בכי, כל צליל וקול, כל תנועת גוף, ומבינה בדיוק רב מה דורש התינוק. כך גם התינוק קולט מסרים ואינפורמציה מתגובת האם אליו, לומד ומפנים.
צריבות ושריטות הנחרטות במערכת הלימבטית בשלב זה בחיים, יעצבו את כל מערכת קבלת ההחלטות הרגשיות והאוטומטיות, ותהיה להם השפעה משמעותית לכל מהלך החיים.

תהליך החינוך, העיצוב והקניית ההרגלים בתקופה זו צריך להישקל בזהירות רבה, כי אם מדובר בקונפליקט בין רצון וצו המערכת הזו לבין סיפוק הצרכים הנדרשים לה, התהליך עצמו הוא הדומיננטי, יותר מהתוצאה. האם יהיה מלווה בהנאה או באי הנאה - בסבל, ומכאן - האם תהליך השגת המטרות בחיים, המוטיבציה והאמונה ביכולת, מלווה ברגשות של סיפוק והנאה, או בחוסר ובסבל.
אדם אוטונומי מאמין שהעולם הוא מקום טוב, מוגן ובטוח, שיענה לכל צרכיו ויאפשר לו להשיג כל מטרה שיגדיר לעצמו, וידע לפתור קונפליקט וסכסוך בדרך פרודוקטיבית, תוך ניהול נכון של רגשות שליליים וחיוביים.

דגשים בדרכי החינוך שישפיעו על פיתוח כישורים ויכולות של מנהיג

לתקן שגיאות
ההורים הם המחנכים, המורים והמדריכים החשובים ביותר. במיוחד בשנים הראשונות, בהן יש להם בלעדיות, לפני ש'נכנסים לתמונה' המורים והמחנכים במערכת החינוך. תהליך הלמידה מורכב מהדרכה, בה אנחנו מכוונים למה ואיך צריך לעשות, תוך משוב והערכה.
אם החלטנו לגדל אדם אוטונומי שיהיה מנהיג ויזם, עלינו לכבד את יצירתו של הילד, לקבל אותה, ולאחר מכן לתקן. כך נתרום רבות לפיתוח היצירתיות, הביטחון העצמי ויכולת הלמידה העצמית לכל מהלך חייו.

לגונן, לתת ביטחון, להיות שם בשבילו
כאשר ההורים ישדרו, באמצעות שפת הגוף שלהם, תחושה שהם תמיד שם בשבילו כדי להגן ולסייע בשעת הצורך, יוכל הילד לקחת סיכונים, ולנסות דברים חדשים, ללא חשש שלא יצליח. אם ידע שיקבל תמיכה אוהבת בכל דרך שיבחר, יהיה לו האומץ לנסות, ללמוד, ולהצליח. כי אם לא מנסים - לא מצליחים. והניסיון נרכש לא פעם גם אם יש כמה אי הצלחות בדרך להצלחה, וגם איתן רצוי וצריך להתמודד, כי בכך אנחנו מעצבים את אישיותנו.

לאפשר התמודדות
הלמידה הטובה בחיים היא דרך ההתמודדות. אם נפתור בעבור הילד כלבעיה שצצה, מתוך רצון לעזור לו ולאפשר לו חיים נוחים ו"טובים", אנחנו מעבירים לו מסר סמוי ובעצם אומרים לו - אינך מסוגל להתמודד לבד, אתה תלוי בהורים, במישהו יותר חזק, שיודע יותר ממך; אין לך מספיק יכולות להתמודד לבד. מסר כזה נכון אם אנחנו רוצים לגדל אדם תלותי ולא עצמאי.
תחושת ההצלחה תהייה אמיתית, ובמקביל אליה תתפתח תחושה של מסוגלות עצמית self-efficacy. שהיא חשובה מאד, למעשה תנאי בסיסי לטיפוח מנהיג ויזם.

אפשר להבקיע קיר אטום
במקרה של "לא" שניתן להתווכח עליו כאלה, כאשר הילד נלחם ומתעקש על הדרך שלו, יש מקום בשלב מסוים, מאוחר ככל האפשר, להישבר, "לתת לו לנצח", ולקבל את דעתו בהכנעה וכבוד. המסר שעובר כאן: אם תחשוב שאתה צודק ותתמיד להילחם, בסוף תצליח להבקיע גם קיר אטום. מסר חשוב מאד לתחושת המסוגלות שלו ולאמונה בעצמו. כאמור, צריכים להתקיים מספר כללים: שהבקשה של הילד יכולה להיות צודקת, שהמלחמה הייתה מספיק ארוכה וקשה, ולא הוכרעה בקלות.

ללמוד מהילדים
להיות הורים משמעו לחיות שוב את הילדות והנעורים ביחד עם כל אחד מילדנו, לשחזר חוויות שעברנו בילדותנו, לחזור על דברים נעימים, לתקן ולפצות עצמנו על חסכים. זה הזמן שלנו לחזור שוב אל הילד שבנו, ולאפשר לו לחיות מחדש, להתפתח... למידה זו קודם כל תעשיר אותנו מאד בידע ותגרום לנו הנאה צרופה. אבל מה שחשוב הוא המסר שנעביר לילד: אני לומד ממך. אתה מוביל ומשפיע עליי ברגעים מסוימים. גם לך יש מה ללמד, גם אתה יכול להשפיע. זו תרומה עצומה לתחושת המסוגלות וההצלחה של הילד. חשוב מאד שהתהליך יהיה אמיתי לגמרי. לילדים יש חיישנים מאד משוכללים לקלוט זיופים, ואי אפשר 'לעבוד עליהם'.

לשדר אמונה בהצלחה
מיצוב המעמד שלנו כהורים וכמחנכים צריך לבוא מנקודת מוצא של מתן כבוד לילד כאדם, והענקת אהבה ותחושה של קבלה כשהוא מצליח, ובעיקר בתהליך ההתמודדות שלו בדרך להצלחה. אם נאמין ביכולתו ובמסוגלות שלו להצליח, הרי שתחושה זו תעבור אליו ותוטמע בו, וכמובן תשפיע על היכולת שלו. המושג "נבואה המגשימה את עצמה" מוכר בתיאוריה החינוכית, נוסה והוכח במחקרים רבים.

שכר ועונש
תמיד עלינו לבדוק מה המסר שרצינו להעביר? מה התכוונו שילמד? האם הדרך החינוכית משרתת את המטרות שלנו? כשאנחנו מענישים את הילד, הוא עלול להתמקד בדברים המשמעותיים לו - עצם ההתמודדות עם הענישה והתחושות שלו כתוצאה ממנה - ולא יתייחס כלל למסר שרצינו להעביר לו ולמה שרצינו שילמד. בכך נשיג את ההפך מכוונותינו הטובות.
עלינו למצוא דרך לחנך ולעצב את אישיותו תוך הימנעות משימוש בתגמולים. את מקומם של תגמולים יתפוס ניהול דיאלוג עם הילד והנער בכל פעם שמתגלה קונפליקט בין רצונו או מעשהו, לבין דעתנו המלומדת.

להתמודד עם אכזבות פחדים ושדים
מהו פחד? פחד הוא חשש מתסריט שאנו מעלים בדמיוננו, לעתים מוחשי, לעתים מעורפל לגמרי, שקרה לנו או עלול לקרות לנו. הגרעין המרכזי בפחד הוא התחושה שיקרה משהו שלא נוכל להתמודד מולו ולהצליח להתגבר עליו בכוחות העומדים לרשותנו.

פחדים ושדונים שמקורם בדמיון ובתיאטרון הפנימי
מה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות? מהו התסריט הרע ביותר? הפחד נובע בעיקר מהבלתי צפוי והמפתיע, אבל במידה ויש לנו כלים להתמודד עם הצרה אם תופיע שוב. הביטחון בעצמו ובסביבה מתחזק, ואת מקום הפחדים תופסת תחושת ההרפתקנות. אני אומנם לא יודע מה יקרה, אבל אולי הבלתי צפוי יביא לי יותר טוב מרע. אולי ההתמודדות תהיה נעימה וטובה?
כאן גם נבנה התיאטרון הפנימי אצל הילד, הדמויות שמלוות אותו בדרכו ועוזרות לו להחליט. אם כשמתעוררת סכנה תעלה על הבמה הדמות שתגביר אצלו את תחושת הסכנה, תגיד לו שאינו מסוגל להתמודד, תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת תגבר, וחוויית הפחד תיצרב ותהפוך לגורם מגביל ומסרס.
לעומת זאת, אם בעת סכנה, אמיתית או מדומה, תעלה הדמות שמאמינה ביכולתו למצוא פתרון נכון לכל בעיה, להתמודד עם כל איום ולהצליח, הוא יגייס את הכוחות הנדרשים, ימצא את הפתרונות היצירתיים ויבחר פתרון פורץ דרך, שיבקיע את האיום והפחד. במקביל, יתחזק הביטחון העצמי שלו ביכולותיו, ובפעם הבאה שיימצא בסכנה, יגיב טוב יותר, וכך יכנסו מצבי הפחד לקטגוריה של אירועים מלמדים ומעצבים, להבדיל מאירועים משתקים.
ילדים ונערים שיידעו להתמודד עם פחדים, יהיו הרפתקנים, יצירתיים, מנהיגים ומובילים, יגיעו בצבא ליחידות מובחרות, ויש להם סיכויים מצוינים להצליח בעולם העסקים, עולם המזמן הרפתקאות ולקיחת סיכונים, כמו גם התמודדות עם פחדים. אלו נתפסים אצל אנשי העסקים המצליחים כאתגרים בעלי פוטנציאל להצלחה ולמימוש מטרות.

סיכום: לגדל ילד אוטונומי שבעתיד יהיה מנהיג ויזם !

כישורי היזמות ויכולת המנהיגות מתפתחים מהינקות. תגובותינו האוטומטיות, לעתים לא מודעות ואינן נשלטות על ידי השכל וההיגיון, כמו גם האינטואיציה שלנו. ככל שתמונת העולם שלנו תאפשר לנו להיות משוחררים מפחדים (או מאידך להתמודד איתם), וככל שנהיה פתוחים לתקשורת עם אנשים, יצירתיים, ספונטאניים, אותנטיים, מחוברים לילד הפנימי שבנו, כך יהיה לנו יותר ביטחון בעצמנו ונוכל להצליח בכל דרך שנבחר.
על במת התיאטרון הפנימי ישחקו דמויות שיעצימו אותנו, וכן גם אידיאות, ערכים ותפיסות עולם שיאפשרו לנו לגבש את החזון ואת דרכנו בחיים, ויתמכו ברעיונות שלנו.
ידע כשלעצמו, ללא כישורי היזמות והמנהיגות, יישאר לעד בבחינת ידע בלבד.
מוכרת התופעה של יזמים ואנשי עסקים, שהצליחו מאד למרות שהיו חסרי השכלה פורמאלית. אלה השיגו את מטרותיהם בזכות כישורי היזמות המפותחים שלהם, ובכלל זה אינטואיציה מפותחת. אנשי עסקים אלה אינם בורים חלילה. הם בעלי ידע רב, שנצבר בדרך הניסיון והסקרנות, בסגנון הלמידה האישי שלהם, ולא במערכות הפורמליות, המסורתיות הקיימות.
השנים המשמעותיות ביותר בעיצוב כישורי המנהיגות, הן שנות הינקות והילדות. ילדים רבים שלא זכו לקבל השכלה פורמאלית ולא גדלו בבית המטפח כישורי אינטליגנציה, הצליחו בזכות העובדה שגדלו בבית שבו ההורים העניקו להם חום ואהבה במידה הראויה, סיפקו את צורכיהם הרגשיים ותרמו לתחושת מסוגלות ואמונה ביכולותיהם.

אין נוסחה ברורה להצלחה בחיים. כל אדם הוא עולם בפני עצמו, וכל אחד יגיב בצורה אחרת להשפעה של הסביבה עליו.
ככל שנהיה מודעים יותר לעצמנו, נבין את עצמנו יותר ונהיה מחוברים יותר לעולם הפנימי שלנו, נוכל לשכלל את התקשורת שלנו עם אחרים ואת היכולת להשפיע עליהם.